"המקום שבו הדמיון יכול לחיות את חייו מתוך משחק יצירתי ומתוך רגעי הנאה אמיתיים."
בכך סימן ויניקוט מרחב לאדם, מקום שבו ניתן להיות, לחיות, לצמוח ולגדול – מתוכו ובתוכו.
רציונל
הדרמה במשחק, כמושג מארגן, משמשת אבן יסוד בעבודת המאמן, המאפשרת לחוות את הקונפליקט על הבמה – את המתח במפגש בין הרצונות והמעצורים בדיאלוג האנושי. המאמן מתזמן את הדרמה בנקודות זמן שונות בתהליך האימון, כשהמצב הרגשי ב"שיא הדרמה" מאפשר עצירה לעיבוד תובנות, וליצירת עוגנים בהתפתחות התהליכית בתחנות שבדרך. במהלך עבודתי, זכיתי לחוות תובנות נפלאות לחקירה עצמית, לצד מפגשים מרתקים ותיאורי מסע של אחרים, ובהשראתם, לגבש תפיסת אימון הוליסטית רב - תחומית ופורצת דרך. "מפת האימון" מותאמת אישית, מכוונת תוצאות, מחוללת טרנספורמציה ומעצבת תודעה.
תובנות
התובנות לוקטו בעשור האחרון מפגישות אימון עם אנשי עסקים, אמנים ויוצרים, מורים, יועצים, מטפלים, סטודנטים, חיילים משוחררים, בני נוער הורים, ועוד אנשים טובים באמצע הדרך. לרובם היה מכנה משותף אחד. יש להם "דרמה בחיים". והשאלה? מה הם עושים עם זה. הדרמה עוסקת במציאות החיים של אנשים וחושפת את עולמם הרגשי ואת יחסיהם עם אחרים. כמו שאמר אחד המתאמנים בהפסקת קפה: " אשתי עושה דרמה מכל שטות".
אשתף אתכם במספר כלי אימון מגוונים, אשר הקלו על המתאמנים להיכנס ל"דמויות ולתפקידים" שהמציאות אינה מזמנת להם, ואיפשר להם לפתוח צוהר לעולם הדמיון והאשליה ודרכו אל הנפש פנימה. מפגשי האימון הופכים למעין אירוע, המזכיר לנו את "טקסי המעבר" שבהם יש למתאמן תפקיד בטקס. לגלות בתוך הסיפור את הדבר, שהוא יותר גדול מהחיים. את עצמו.
"ארגז כלים" במרחב האימון
תובנה: מטרת המאמר, היא לשתף מאמנים ומתאמנים כאחד לצאת "לטיול קצר". המושגים עברו עיבוד ואדפטציה לתפיסה האימונית, ואינם משמשים כהגדרות מחקר והעתקת ספר.
מכוון מונחים באימון כשפת התערבות:
מה זו דרמה בשבילך?
דרך, בחירה, הוויה, אפשרויות, נגיעה, אושר?
אנרגיה, קצב, הפתעה, רגש, משהו שלא עושים, לא בהכרח משהו שקורה בחיים?
לנצח את הסצנה?
פנטזיה של מחשבות ורגשות?
יש דרמה בחיים. השאלה מה אתה עושה עם זה.
דרך להראות את העוצמה במסע שלך.
המשחק:
"אינטראקציה בין אנשים. עלייך לגרום לשינוי באדם השני כדי שתוכל בסופו של דבר להשיג את רצונך. כלי המשחק הוא האמצעי להשגת המטרה. דאג שהמטרה תעסוק תמיד ביחסים."
המכשולים:
יוצרים קושי המאפשר להשיג תוצאה דרמטית יותר. ישנם מכשולים גופניים, מנטאליים, רגשיים.
התחליף:
כלי מעולם המשחק, המשמש אותך כשנדרש להעלות בסצנה עבר רגשי. תגלה שיש קבוצה של אנשים בחייך שהקשר אתם חזק מספיק כדי לשמש תחליף. עלייך למצוא אדם שיספק תגובות רגשיות וגופניות מתאימות. לא תדע אם זה עובד עד שתנסה את זה.
מקצבים ופעולות:
מקצב הוא שינוי מחשבה. פעולות הן מטרות קטנות הקשורות לכול מקצב. המקצבים והפעולות הם מגוון הגישות אותן אתה נוקט בכדי להשיג את מטרת הסצנה.
מונולוג פנימי:
הדיאלוג עם הדמויות שבתוכך. זה שאינך מבטא בקול רם.
המונולוג הוא תמיד דיאלוג. למי אתה מספר את זה, ומה אתה רוצה ממנו?
יש לך עוצמות. מצא את הדרך לבטא אותם.
תהליכי העיבוד באימון
הסיפור:
הסיפור הוא תמיד על גיבור שעשה בחירה ויום אחד הייתה לו בעיה.
מה הגיבור עושה כשהוא נתקל בבעיה?
מונולוג – תן לי להרגיש שיש שם מישהו שאתה מדבר אליו.
המילים אף פעם לא יכולות לכסות את כול מה שאנחנו חושבים. אז צריך להראות את זה.
השינוי:
קתרזיס – גם ברגע "ההתפרקות" יש הרבה תקווה.
השינוי בא לא פעם מתוך המשבר. לגעת בתחתית כדי ליצור שינוי.
המקום שבו החיים יכולים להשתנות:
אתה חייב למצוא את הסיבה, למה אתה רוצה או צריך לעשות את זה.
וגם את היכולת והאומץ להיות "על הבמה" במצב תיאטרלי.
קח את הסיכון להתפוצץ על מי שאתה. לשחק מהגוף והרגש. לא מהראש.
אתה רוצה להיות כוכב? עלה על הבמה "ואבד את עצמך לדעת".
קח את זה לצעד הבא. למקום שבו החיים יכולים להשתנות.
אחרית דבר
אייגן מצוטט אצל מולינו: "האימון צריך להגביר יכולתם של אנשים להשתוקק ופחות לשמש להם דמות סמכותית המייצגת דרך מסודרת כיצד לחיות את החיים. "אם אדם הוא מוזר, אתה לא נמצא שם כדי למצוא הסבר למוזרות זו, אלא כדי לגרום לו ליהנות ממנה".
אין חובה להיצמד לאידיאולוגיה מסוימת. גם לא זו המיוצגת במאמר שכתבתי. קיים צורך להתמודד עם המורכבות ביצירת זהות בעידן זה. גישת האימון אינה עסוקה באופן כפייתי בטוהר הטכניקה ובדבקות לתורת האימון הקלאסית, אלא מחפשת דרכים חדשות להפוך אותנו למעניינים לעצמנו כבני-אדם.
בעידן של פלורליזם, שדה האימון זקוק למגוון של נרטיבים כדי שיוכל להעניק למתאמנים בעלי אמונות שונות, מאפייני אישיות ומטרות שונות, את האפשרות למצוא מאמנים שיכולים לתת להם מענה בהתאמה לזהותם והיותם.
"הניסיון להבין את האינטואיציה, אולי יבריח אותה לרגע, באשר היא ביישנית מטבעה ואינה אוהבת להיחשף. אבל עם הזמן, כשהיא תצבור בטחון, היא כבר לא תשמע אותך קורא לה. זה לא שהיא מתעלמת. היא פשוט תהיה שם ."
ארי שלף
